<h1>יחוסי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך רב המנונא תלמידו של רב</h1>
<h2>דף פג:</h2>
רב המנונא תלמידו של רב וחבירו של רב הונא שהיה הוא דגרסינן בפ"א דסנהדרין אמרי בי רב רב המנונא. וה"ג מעיקרא אמרי בי רב רב הונא [והאמר רב הונא] אמרי בי רב איסתרא מאה מעי וכו', אלא אמרי בי רב [רב] המנונא וזהו רב המנונא שהיה חבר לרב הונא וגדול מרב חיסדא והוא שהיו לו בנים ובנות בימי רב דה"ג בכיצד מעברין [ערובין נ"ד ע"ב] א"ל [רב] לרב המנונא בני אם יש לך מוטב לך כי אין בשאול תענוג ולמות התמהמה ואם תאמר אניח לבניי ולבנותיי חוק בשאול מי יודה, ואין לפרש אעפ"י שלא היה לו בנים היה אומר לו כך ומלמדו דרך ארץ דמסתמא כך היה המעשה ואין זה רב המנונא שהיה תלמידו של רב חיסדא דאותו אפילו בימי רב הונא אפילו סודרא לא פריס ארישיה משום דלא היה עדיין נשוי [קדושין כ"ט ע"ב] כדלקמן בע"ה אלא רב המנונא זה הוא דגרסינן בכיצד מברכין [ברכות מ"א ע"ב] רב חיסדא ורב המנונא הוו יתבי בסעודתא אייתי לקמייהו תמרי תאיני ורמוני שקל רב המנונא בריך אתמרי ברישא א"ל לא סבר לה מר להא כל המוקדם בפסוק זה מוקדם לברכה א"ל זה שני לארץ וזה חמישי לארץ א"ל מאן יהיב לן נגרי דפרזלא ושמעינך. והא פשיטא כיון דזה רב המנונא נטל ובירך בלא רשות רב חיסדא או גדול ממנו היה או חבירו דאין תלמיד מברך לפני רבו בלא רשות ואפילו כשנותן לו רשות אם יש שם שני מינין מסופקים ברכת איזה מהן קודם צריך ליטול רשות כההיא דגרסינן התם בהל' שלקות בכיצד מברכין [ל"ט ע"א] הני תרי תלמידי דיתבי קמיה דבר קפרא הביאו לפניהן כרוב ופרגיות נתן לו בר קפרא רשות לאחד מהן לברך וכו' עד ולא על המלגלג אני כועס אלא על המברך אם חכמה אין כאן זקנה אין כאן. וכההוא נמי דגרסינין בההוא פירקא הל' דהכוסס את החטה [ל"ז ע"א] מעשה בר"ג וזקנים שהיו מסובין בעלית יריחו והביאו לפניהם כותבות ואכלו ונתן לו ר"ג רשות לר' עקיבא לברך וכו', ואין לומר התם ברכה אחרונה דהא מעשה דבר קפרא ברכה דלפניו הוה, הילכך כיון שלא ברשות בירך ודאי חבירו היה. ואע"ג דמקדים רב חיסדא לקמיה. ותו דקאמר ליה מאן יהיב לן נגרי דפרזלא ושמעינך (דהוה) [דהא] רב המנונא לא הורה כל ימי רב חיסדא לפני רב חיסדא כדאיתא בהדר [ערובין ס"ג ע"א] הילכך כל היכי דגרסינן בתלמוד אמרי בי רב סתם היינו רב המנונא, אבל היכא דאמרי אמרי בי רב משמיה דרב י"ל דהיינו רב הונא. ומהשתא לא תקשי ההיא דשלהי הערל [יבמות פ"ג ע"ב] דגרסינן התם א"ל רב יוסף לאביי אמרי בי רב מנו רב הונא דהתם בהדיא גרסי' אמרי בי רב משמיה דרב. והיינו דקא מסקינין בשלהי פ"א דסנהדרין [י"ז ע"ב] אמרי בי רב הונא והאמר רב הונא אמרי בי רב איסתרא וכו' אלא אמרי בי רב המנונא. וכמה מקומות בתלמוד אמרי בי רב כההיא דכיצד הרגל [ב"ק י"ח ע"א] ובקדושין פ"א הל' דראשי אברים אמר רב יוסף אמרי בי רב סוס שצנף וחמור שנער וכו'. ובשלושה שאכלו הל' (עד כמה) [כיצד] מזמנין אמר רב אדא בר אהבה אמרי בי רב [וכו'] תנינא ששה נחלקין עד עשרה אבל הכא בהערל בי רב משמיה דרב אמרי וכן ההיא דבבא בתרא פ' מי שמת [קנ"ב ע"א] איתמר מתנות שכיב מרע שכתיב ביה קנין בי רב משמיה דרב אמרי ארכביה אתרי רכשי. וכן ההיא דפ"א דכתובות [ו' ע"א] איבעיא להו מהו לבעול בתחלה בשבת איתמר בי רב משמיה דרב אמרי רב שרי ושמואל אסיר מיהו לא אשכחן בי רב משמיה דרב אלא היכא דאסיק פלוגתא דשמואל ככל הני, הילכ' נ"ל דאין חילוק דכל היכא דגרסינן אמרי בי רב ולא משמיה דרב היינו בלא פלוגתא אבל היכא דגרסי' משמיה דרב [הוא בפלוגתא] (או) [ו]רב המנונא הוא איהו דקא מסיק לכולא מילתא, היל' קשה ליה לר"ת זל"ע הא דיבמות אסנהדרין ופי' בספר הישר (ופ') אההיא דמרובה [ב"ק ע"ה ע"א] הל' דמודה בקנס ואח"כ באו עדים וה"ג רבי'. אמר רב המנונא מסתברא מילתא דרב וכו', א"ל רבה קפחתינהו לסבי דבי רב, וכן כתב ברוב ספרים א"ל רבה לרב המנונא אתה קפחתה לסבי דבי רב דהיינו רב הונא כדאמרינן ביבמות בהערל אמרי בי רב מאי ניהו רב הונא (רב הונא) ומוחק רבינו ההיא דקונטרס דהזכיר ההוא דסנהדרין דהוא רב המנונא וגורס רב הונא משום דבכולא תלמודא אשכחן דאמרי מכדי רב הונא תלמידו דרב הוה ורב הונא לא היה לו רב אחר זולתו דאי הוה ליה היכי מצי למיפרך מכדי רב הונא תלמידו דרב הוה דאימור מרב אחד קיבל אבל רב המנונא הוה תלמיד תלמידו דרב דהא רב הונא ורב חיסדא תלמידי דרב (הונא הוה) [הוו] כדאיתא חיסדא חיסדא לא צריכנא לך ורב המנונא תלמידיה דרב חיסדא כההיא פ"א דקידושין [כ"ה ע"א] דא"ל זיל צנעינהו (לפני דמזומא) [לסבי דנזוניא] ואע"ג דפ' כיצד מעברין [ערובין נ"ד ע"א] אשכחן דתלמידיה [דרב] הוה בההיא דא"ל אם יש לך מוטב לך ובפ' חלון [ערובין ע"ז ע"ב] אמר רב המנונא אמר רב משום דהוי דבר הניטל בשבת וכו' ובהגוזל קמא והא רב [ב"ק ק"ו ע"א] והא רב המנונא תלמידיה דרב הוה ידע דאמר רב בהל' אמר רב הונא אמר רב מנה לי בידך והלה אומר אין לך בידי ונשבע וכו' ולשם אין להפוך דהא רב המנונא מקשה לרב הונא. מ"מ אית לן למיסמך טפי למימר דאמרי בי רב היינו רב הונא שהיה תלמידו מובהק ואין לתמוה על שהיה רב המנונא בימי רב ובימי רב חסדא אשכחן כה"ג דהא רב אדא דהוה קשיש מרבא טפי דיום שמת רב יהודא נולד רבא [קידושין ע"ב ע"ב] (ואפילו) [ואילו] רב אדא בר אהבה שנולד בימי ר' דאמר היום ישב בחיקו של אברהם אבינו היה תלמידו של רבא כדאיתא בלא יחפור [ב"ב כ"ב ע"א]. אי נמי תרי רב המנונא הוו כדאיתא בערבי פסחים [ק"ה ע"א] דאמרו ליה תלמידיה דרב לרב המנונא סבא חזי אי קדש יומא וכו' ע"כ דברי ר"ת זל"ע. ואני הסודר איני יכול לעמוד על סוד עומק דעת רבי' כי כמה ראיות שאין רב המנונא סתם רב המנונא סבא ועוד ראיות אי אפשר בשום ענין דאמרי בי רב היינו רב הונא דגרסינן בסנהדרין פ"ד מיתות [נ"ז ע"א] הל' דבני נח אמר רב יוסף אמרי בי רב על שלש מצות בן נח נהרג וכו'. ומתקיף לה רב ששת בשלמא שפיכות דמים וכו', עד אלא [אמר] רב ששת אמרי בי רב על ארבע מצות בן נח נהרג והכי מסקנא רב הונא ורב יהודא וכולהו תלמידי דרב אמרי על שבע מצות בן נח נהרג. (אלא) [הרי] דרב הונא פליג על אמרי בי רב ולהיפך אין לומר דהא מקדים (רב) רב הונא לרב יהודא ואי הוה רב המנונא לא מקדים ליה ורב יהודה היה זקן מרב המנונא תלמידו של רב דה"ג בפ' שבועות העדות [ל"ד ע"א] יתיב רב יהודא וקא מיבעיא ליה מנה מניתי בפני פל' ופל' ועדים רואים אותו מבחוץ מהו א"ל רב המנונא והלה מה טוען וכו' עד א"ל רב המנונא את עול תא ונראה דאין זה רב המנונא תלמיד דרב חיסדא אלא תלמיד דרב. רש"י פי' עול תא שאתה מחכים רבך שהיה כבר בימי רב יהודא. גרסי' בפ' כיצד צולין [פסחים ע"ו ע"ב] בפלוגתא דרב ולוי אמר ר' ירמיה אמרי בי רב כגון שצלאן כעין שתי קדרות ומה שאמר רבינו כי שני רב המנונא, אמת כי הוא כן אבל מה שאמר כי בימי רב ובימי רב חיסדא היה והביא ראיה מרב אדא בר אהבה לא היא דודאי שני רב אדא בר אהבה היו כאשר בררתי למעלה בסדר רב אדא ובסדר אושיעא אף כאן שני רב המנונא היו תלמידו של רב וחברו של רב הונא והוא אמרי בי רב ואחד תלמידו של רב חיסדא ועוד אברר. ואותו כלל שכתבתי דלא אשכחין בי רב משמיה דרב אמרי אלא בפלוגתא דשמואל ליתא דהא במגילה פ"א [י"ד ע"ב] הל' דשבע נביאות והיכא דקאי ירמיה איהי היכא מתנבא אמרי בי רב משמיה דרב קרובתו היתה. ותו גרסינן בזבחים פ' המזבח מקדש הל' איברים שפקעו מעל גבי המזבח [פ"ו ע"ב] איתמר פרשו קודם חצות והחזירן לאחר חצות רבה אמר חצות ליל שני עוכלתן ורב חיסדא אמר עמוד השחר עוכלתן. אמרי בי רב מאי טעמא דרב חיסדא וכו', ולא מצינו בשום מקום שרב הונא יפרש טעם רב חיסדא תלמידו אלא ודאי רב המנונא תלמידו של רב חיסדא היה מפרש טעם רבו הילכך בעל כרחיך אמרי בי רב סתם רב המנונא תלמיד רב חיסדא אבל אמרי בי רב משמיה דרב הוא רב הונא תלמידו של רב.
